<h1>אהל מועד שער מועד קטן דרך א'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
נ"ח שכבתה קודם זמנה אין זקוק לתקנה כבה אותה בשוגג הוא בעצמו ובא להדליק אינו מברך עליה דמצות הדלקה כבר עברה.
נ"ח מצוה להדליקה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ואם איחר אותה יותר ידליק וצריך ליתן שמן בנר כשיעור הזה ושיעור זה כמו חצי מיל ולשיעור זה צריך מדת שמן כמו שמינית הביצה. ומהגאונים אמרו שלא נאמר זה השיעור אלא כשמדליקין אותו בחוץ אבל לנו אין לחוש מתי ידליק ומיהו צריך ליתן שמן כשיעור שכתבנו וטוב להחמיר ולהדליק מיד כשיוצאין מבהכ"נ.
נ"ח מצוה על פתח ביתו מבחוץ ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ועכשיו נהגו להניחו על הפתח ומבפנים ואע"פ שאינו בשעת הסכנה.
ת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה אינון דלא למיספד בהון ודלא להתענאה בהון וח' ימים קבעו בהלל ולומ' על הניסים בהודאה ולא נאסרו במלאכה ולפרסם הנס שהדליקו שמונת ימים בפך שלא היה בו שמן כ"א להדליק לילה אחת תקנו שידליק כ"א בביתו נר בכל לילות של שמונת ימים אלו. מצות נר חנוכה איש וביתו והמהדרין מדליקין יו"א נר א' לכל בני ביתו ומוסיף בכל לילה א' ונהגו לחדש בכל לילה הפתילות ושירי הפתילות נהגו ג"כ שלא להבעירן לצורך אחר וגם רב אחא בשאלתות אוסר להשתמש בהן משום שהוקצו שיהו כלין במצוה ובתוס' [לקמן מ"ד ע"א ד"ה שבנר] אמרו שאין דין זה בנר שבת הואיל ועיקר הדלקתו להשתמש לאורו. פתילות ושמנים שאסרו להדליק בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה אפי' בשבת.
<h2>דף כב.</h2>
נ"ח שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה. הדליקה למעלה והשפילה צריך לכבותה ולהדליקה למטה משום דהדלקה עושה מצוה. הדליקה למטה מיו"ד כשירה. מצוה להניח נ"ח בטפח הסמוך לפתח ומניחה בשמאל הנכנס לבית ודיו כדי שתהא מזוזה בימים ונ"ח משמאל.
נ"ח אסור בכל התשמישין אפי' להבחין בין מטבע למטבע ואפי' בתשמיש של מצוה כגון לקרות בס' אסור שהרי הוקצה למצוה והוי כהדס של מצוה שאסור להריח בו. מדליקין מנ"ח לנ"ח ואפי' ע"י קינסא מתירין רבים מן הגדולים דליכא בזיון משום דהדלקת נר שני מצוה ולא חיישינן לאכחושי מצוה.
<h2>דף כג.</h2>
היה תופס בידו הנר והדליקה צריך לכבותה ולהדליקה במקום כשר. [כ"ג ע"א] עששית שהיתה דולקת כל היום כולו אע"פ שהדליקה למצות חנוכה מע"ש למ"ש צריך לכבותה ומדליקה למצות הלילה. חצר שיש לה שני פתחים אע"פ שהם פתוחים לשתי רוחות א"צ עתה בזה"ז להדליק אלא מצד א' וכן השיב רשב"א מטעם שהכל יודעין שאין מדליקין בחוץ אלא בפנים. נר חנוכה שהדליקה חש"ו לא עשה כלום וצריך לכבותה ולהדליקה בן דעת. אשה מדלקת ומברכת כמו האנשים. אכסנאי חייב בנ"ח אע"פ שאין לו בית ואם משתתף בפרוטה עם בעה"ב דיו ואם מדליקין בביתו א"צ ואם יש לו חדר מיוחד לעצמו צריך להדליק שם אע"פ שמדליקין בביתו ומי שאוכל על שולחן בעה"ב אע"פ שיש לו חדר מיוחד ששוכב שם בפני עצמו א"צ להדליק אלא דיו להשתתף בפרוטות או שיקנה לו בעה"ב חלק בשמן ובפתילות. המדליק נ"ח צריך לברך ביום ראשון שלש ברכות להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים ושהחיינו ומיום ראשון ואילך מברך שתי ברכות להדליק ושעשה נסים. מי שאין לו בית להדליק נ"ח או שאין משתתף עם אדם כשרואה נ"ח מברך ביו"א שעשה נסים ושהחיינו מכאן ואילך מברך שעשה נסים ולהוציא מי שאינו זריז ובקי נהגו להדליק נ"ח בבהכ"נ לפני ההיכל. מי שבא ממדינת הים ולא הגיע לביתו עד ליל ב' או ליל ג' מברך שהחיינו בליל שמתחיל להדליק בביתו. [ע"ב] נר שיש לה שתי פיות עולה לשני בני אדם או לחשבון שתי נרות. מלא קערה והקיפה פתילות וכפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי אפי' לאחד אינו עולה שהרי היא כמדורה מנורות שעושין בפיות ארוכין אע"פ שמגולין מלמעלה עולין למנין הפיות. נ"ח ונר ביתו נר ביתו עדיף ולנו שאנו מדליקין נ"ח בפנים מדליק של חנוכה ולא נחוש אם יאכל לאורה סעודת שבת שהיא מצוה נ"ח וקידוש היום נ"ח עדיף משום פרסומי ניסא. הרגיל בנ"ח זוכה לבנים ת"ח ע"כ כי נר מצוה ותורה אור.
<h2>דף כג:</h2>
המדליק בע"ש צריך להקדים הדלקת נ"ח קודם נר שבת ומברך אעפ"י (שמאחר) [שמקדים] להדליק.
ונהגו להדליק במ"ש בבהכ"נ נ"ח קודם הבדלה דכיון דאסור להשתמש לאורה לית לן בה אי מדליק קודם שיברך על האור בהבדלה אבל ע"מ שנהגו בפורים שחל במ"ש שקורין מגילה קודם הבדלה הוא תמה שאחר שמלא עיניו מן האורה איך חוזר ומברך עליה ועל דבר זה נתעצם אהר"א עם חכמי מארשיליא.
<h2>דף כד.</h2>
בחנוכה אומרין על הניסים בשמ"ע ובמוסף בין של שבת בין בר"ח בברכת הודאה כשיגיע בעל כלם ובבהמ"ז בברכה ב' כשיגיע בכל עת ובכל שעה (בשלומך) או' על הניסים.
